פסיכולוגיה פרהנטלית ופרינטלית - Prenatal and Perinatal Psychology

מהימנותם של זכרונות לידה בהיפנוזה

פורסם ע"י איימי שפירא, בתאריך 20/04/2009.

 
ד"ר דֵיוִיד צֶ'ימְבֵּרְלֵיין, פסיכולוג וחלוץ בתחום הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית, החל להשתמש בהיפנוזה עם מטופליו בשנות ה – 80, על מנת לחשוף את מקור הבעיות הפסיכולוגיות מהן סבלו. צ'ימברליין גילה, שרבים ממטופליו עברו רגרסייה לזמן הלידה שלהם בעת התהליך ההיפנוטי2. במשך שנים צ'ימברליין אסף זכרונות לידה שמטופליו העלו בזמן היפנוזה והיה סקרן לגבי מהימנותם, שכן, האמונה הרווחת באותה עת היתה שזכרונות מתקופה כה מוקדמת אינם אפשריים4.
 

צ'ימברליין החליט לבחון באופן אמפירי (ניסויי) את מיהמנות זכרונותיהם של אנשים בהיפנוזה אודות לידה. בשנת 1986 הוא ערך מחקר שבו הוא השווה זכרונות לידה כפי שעלו בזמן היפנוזה, של עשר אמהות וילדיהן. משתתפי המחקר היו צריכים לענות על מספר קריטריונים:

  1. הילדים צריכים היו להיות מספיק מבוגרים כדי לדבר בקלות אודות פרטים רבים של לידה.
  2. אסור היה לילדים לזכור באופן מודע את הלידה.
  3. על האמהות היה להבטיח כי מעולם לא ספרו לילדן על פרטי הלידה.

הילדים שנמצאו מתאימים למחקר היו בני תשע עד עשרים ושלוש; מרביתם היו באמצע שנות העשרה, והאמהות היו בנות שלושים ושתיים עד ארבעים ושש.

במחקר זה דיווחה של האם אודות הלידה שימש כאמת מידה למהימנות הדיווח של הילד אודות הלידה. צ'ימברליין היפנט את המשתתפים לפי סדר אקראי ועל מנת להפחית דמיון למינימום, הבירור במהלך ההיפנוזה התנהל באמצעות שיחה, תוך הימנעות משאלות מנחות ועל ידי מתן אפשרות למשתתפים לדבר בצורה חופשית1,2.
 
צ'ימברליין גילה קשר הגיוני ורציף בין דיווחיהם של האמהות וילדיהם. היו בהם הרבה עובדות עקביות ובעלות קשר, ומקום ההתרחשות, הדמויות ורצף האירועים היה דומה. הסיפורים הנפרדים השתלבו בנקודות רבות כמו סיפור אחד המסופר משתי נקודות מבט. באופן כללי, דיווחי האמהות וילדיהם אימתו זה את זה בפרטים רבים כמו זמן, מקום ההתרחשות, נוכחות של אנשים, כלים שהיו בשימוש (ואקום, מקלחיים, אינקובטור), וסוג הלידה (מצג ראש או עכוז). מועדי מתן מים בבקבוק, פורמולה או חלב אם, הופעה והיעלמות של אבות והופעה בחדרים שונים ויציאה מהם, לעתים קרובות תאמו. סתירות חמורות היו נדירות. באופן מפתיע, ילדים זכרו לעתים קרובות עובדות שלא היו ידועות לאימן, למשל הכרה על טבעית של מחשבותיהם של אחרים במהלך הלידה ושל פרטים אודות אירועים שהתרחשו מחוץ לרחם לפני שהילד בכלל נולד1.
 
להלן מובאה מתוך המאמר1 אשר מדגימה את העקביות שצ'ימברליין מצא בין דיווחי האם וילדן.
 
האם מדווחת,
הם הניחו אותה על ביטני, אבל הם עדיין מחזיקים אותה. יכולתי לראות אותה.. הרבה דם וחומר לבן. היא בוכה. אני יכולה לראות את חבל הטבור. ידי קשורות ולכן איני יכולה להושיטן ולגעת בה. הייתי רוצה, כי יזיזו אותה, ילבישו אותה. לבסוף מישהו לוקח אותה. אני מדברת עם הרופא.. אני חושבת שהם כיסו את שערותי בכיסוי לבן. לבסוף הם משחררים את ידי והאחות מביאה אותי לצדי השמאלי. אבל היא לא מקרבת אותה אלי במידה מספקת שאפשר לי לגעת בה. אני מרגישה מתוסכלת. אני אומרת לה "היי!" היא כל כך חמודה וקטנה, אבל עדיין מלוכלכת. לאחר מכן הם מניחים אותה בעריסת חימום קטנה. אני משוחחת עם הרופא אודות משקלה.
הילדה מדווחת,

הם מניחים אותי על ביטנה, כאילו השליכו אותי עליה. הוא מדבר אל אמי. עושה רושם שהכל בסדר ושמצבה תקין. הוא עדיין נראה עצבני, והוא מרים אותי ומעביר אותי למשהו אחר. אני מרגישה גדולה וכבדה יותר. אני יכולה לראות אותה, אך איני נמצאת לצידה. שערה אסוף, כמו במסרקות או דבר מה. היא נראית עייפה, מיוזעת. אף אחד אינו מדבר אתי. הם מדברים אודותי, אני חושבת, אך לא אלי. הם מתנהגים כאילו הם יודעים שאני נמצאת שם, אך כאילו אני לא יודעת שאני נמצאת שם. האחות ניגבה... רחצה אותי. לאחר מכן הם הניחו אותי לציד אמי. היא לא בכתה, אבל השמיעה משהו דומה לכך. היא הראשונה, אשר דיברה אלי. היא אמרה, "היי!" עושה רושם, כי לא היה שם מישהו נוסף, שחשב שאני אכן נמצאת שם. לאחר מכן היא שוחחה קצת עם הרופא והם שוב לקחו אותי.

ממצאי מחקר זה הינם ראויים לציון ומעידים על רמה מתוחכמת של מודעות ביילוד בזמן לידה, שאינה עולה בקנה אחד עם הבנותיה של הפסיכולוגיה ההתפתחותית לגבי יכולותיו של היילוד. עם זאת יש צורך לערוך מחקרים דומים לזה על מדגם גדול יותר של משתתפים וחשוב שמחקרים אלו יבוצעו על ידי היפנותרפיסט אובייקטיבי ובלתי משוחד. אמנם צ'ימברליין הינו הקלינאי היחיד שבחן עד כה באופן שיטתי את מהימנותם של זכרונות לידה בהיפנוזה, אך קלינאים אחרים שהשתמשו בהיפנוזה עם מטופליהם העלו ממצאים דומים: למטופלים שלהם היו זכרונות ברורים מזמן הלידה שלהם, לרבים היו זכרונות של אירועים שקרו מחוץ לרחם כאשר הם טרם נולדו וכן הכרה על טבעית של מחשבותיהם של אחרים במהלך הלידה3,5.

 

  1. Chamberlain, D. B. (1986). Reliability of birth memory: Observations from mother and child pairs in hypnosis. Journal of the American Academy of Medical Hypnoanalysts, 1(2), 89-98.
  2. Chamberlain, D. B. (1988). Babies remember birth and other extraordinary scientific discoveries about the mind and personality of your newborn. Los Angeles, CA: J.P. Tarcher.
  3. Cheek, D. (1986). Prenatal and perinatal imprints: Apparent prenatal consciousness as revealed by hypnosis. Peri-Natal Psychology Journal, 1(2), 97-110.
  4. Verny, T. R. with Weintraub, P. (2002). Tomorrow's baby: The art and science of parenting from conception through infancy. New York: Simon & Schuster.
  5. Wambach, H. (1981). Life before life. New York: Bantam.

 

Creative Commons License
מומלץ לצפייה בגרסאות Internet Explorer 7 או FireFox 2 ומעלה